קירות גבס - פרק ג 

נישות

השימוש בנישות (גומחות)  בקירות הוא עתיק יומין. בבתים עתיקים כשעובי הקירות היה של 60ס"מ ואף יותר, אפשר לראות פעמים רבות ניצול של עומק הקיר החל מנישות קטנות בחדרי רחצה לסבונים וכד.,דרך נישות לאכסונים שונים, נישות  למקומת ישיבה (בבתים ערבים, עד היום את המושבים-ספות שמים בנישות מתחת לחלונות), ועד לנישות למיטות.  (בימי הביניים , בהרבה בתים היו מכניסים בנישה רחבה בקצה החדר את המיטה הזוגית,וחלון- מסך, שאפשר לחבר/להפריד את נישת השינה משאר החדר.)

בזמננו עובי הקירות המקובל הוא: 20ס"מ לקיר חיצוני, קיר פנימי 10 ס"מ לקיר פנימי  ו 15ס"מ לקירות מפרידים בין דירות. בעובי שכזה האפשרויות מצטמצמות ל : בקירות פנימיים רגילים אי אפשר לבנות נישות, בקירות חיצוניים אפשר נישות של עד 13-14 ס"מ עומק ובקירות מפרידים בין דירות נישות בעומק של עד 10-11 ס"מ. בנישות כאלו אפשר להניח כלי נוי כלשהוא, ליצור מסגרת לתמונה או מראה, אבל לא יותר מזה. את הנישות

יש לחצוב בקירות הבלוקים.

 הפעולה אפשרית בהחלט רק יותר יקרה ומלכלכת מיצירת נישות בעזרת הגבס.

אפשר להשתמש בנישות בעומקים  ובגדלים שונים , החל בשביל מסגור לתמונה דרך מדפון להנחת כלי נוי קטנים, דרך ספריה לספרים ועד לארונות, מזנונים וכד.

השימוש בנישות מומלץ מאד ולאו דווקא במקומות גדולים במיוחד, כי הנישות גורמות לנו לתפוס את הקירות כתלת מימדים . תפיסה זו נותנת אשליה האופטית של חדרים יותר גדולים.

הכלל הוא ברור מאד: יותר  נישות והחלל יראה גדול יותר., כאילו נכנסנו לתוך הקיר.

למשל אם נבנה מזנון מעץ (מזנונים עומקם נע בין 40-50 ס"מ), הוא יקטין את החדר אופטית במידה מסוימת, אם את אותו מזנון נבנה מגבס או שילוב של גבס ועץ, כך שהמזנון יראה כחלק מהקיר, הרי שאופטית החדר יורגש כיותר גדול מבמקרה הראשון.

לכן, אין צורך לפחד לבנות קירות עבים יותר מהסטנדרט אם רוצים להבליע ריהוט בקיר. אין מה לחשוש שמא החדר יקטן, כי קורה ההיפך.

כדי גם לזכור שנישות יכולות לבא בתקרות בדיוק כמו בקירות.